<h1>התרומה סימן ק"י</h1>
<h2>דף כ.</h2>
וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה וגו' פרק המביא ב' אמר רב חסדא יכילנא למפסלינהו לכלהו גיטי אמר רבא מאי טעמא אי משום דכתיב וכתב לה והכא איהי כתבא ליה פי' נותנת שכר הסופר דילמא אקנויי אקנו לה רבנן משלה דהפקר בית דין הפקר אלא משום דכתיב ונתן והכא לא יהיב לה מידי שיהא חשוב נתינה כגון שוה פרוטה דילמא נתינת הגט הוא דהא שלחו ליה מתם כתבו על איסורי הנאה כשר אלמא נתינה מקריא בכל שהו וכן ראשית דגנך ונתן לו הוי כל שהו כדאמרינן (קידושין נ"ח ע"ב) חטה אחת פוטרת את הכרי וכן שלף איש נעלו ונתן לרעהו ואמרינן בהזהב (ב"מ מ"ז ע"ב) קונין בכלי אע"פ שאין שוה פרוטה והא דבעינן שלש על שלש בסודר שקונין בו כדאיתא פרק שנים אוחזין (ז' ע"א) היינו למקרי כלי דומיא דנעל אבל חשיבות שלש לא בעי בנתינה דקרא ואשר יתן ממנו על זר הוי בכל שהו ואפי' למ"ד בכזית בפ' קמא דכריתות (ו' ע"א) היינו משום דסיכ' היא זו וסיכה משמע בכל שהו ואפקה בל' נתינה למימר דנתינה חשובה בעינן וכן לא יתן עליה לבונה אמרינן בפ' כל המנחות דבעינן נתינה חשובה בכזית היינו משום דבריש' כתיב לא ישים עליה שמן ובסיפיה שני קרא בל' נתינה לאצרוכי נתינה חשובה דהיינו כזית דומיא דנתינה דונתן לכהן את הקדש דאמרי רבנן פרק כל המנחות (ס' ע"א) בכזית מדכתיב ואיש כי יאכל קדש ואין אכילה פחותה מכזית ואפי' אבא שאול דאמר התם ונתן כתיב ואין נתינה פחותה משוה פרוטה. יש לומר דיליף מגזירה שוה דחטא חטא נתינה נתינה דתרומה מונתן דכתיב גבי מעילה והתם כתיב ואשר חטא מן הקדש ישלם ואין תשלומין שייכי בפחות משוה פרוטה כך פירש מורי רבינו.
<h2>דף כ:</h2>
בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה והרי היא יוצאה מתחת ידה מהו ועדים חתומים בה או הוה עדי מסירה כשנתן הבעל הטבלא לאשה אבל אינן יודעין אם תחלה נתנה האשה הטבלא לבעל או לא דהא כתיב וכתב ונתן הכל משל בעל מי אמרינן אקנויי אקניתא ליה תחלה או דילמא אשה לא ידעא אקנויי. פירוש בדברים שסופן לחזור לה ואינה מקנאה לבעל אלא דכך הערמה לקיים וכתב ונתן דמ"מ הדבר ישוב אליה וזה לא ידעה ומסיק דידעה שפיר מדתנן האשה כותבת גיטה ומשמע ליה בקלף שלה כיון שהיא כותבת ופרק גט פשוט (ב"ב ק"ז ע"ב) תנן כותבין גט לאיש אף ע"פ שאין אשתו עמו כו' והבעל נותן שכר ומפ' בגמ' מאי טעמא דכתיב וכתב ונתן והאידנא יהבא ליה לשכר דתקינו לה כי היכי דלא לשהיי' וליעגנא. פסק הלכך הרוצה לכתוב גט לאשתו צריך שיהא הקלף והדיו משל בעל דהא וכתב ונתן כתיב ואפי' בטבלא שהיא של אשה תחלה וגט כתוב עליה מספקא ליה אם צריך להביא עדים שהאשה הקנתה תחלה הטבלא לבעלה כמשפט וגם שכר הסופר מן הדין על הבעל לתת כדתנן פרק גט פשוט ומוקי טעמא משום דכתיב וכתב ונתן מ"מ אם נתנה האשה כשר כדאיתא התם תקינו רבנן דיהבה שכר הסופר אם חפצה דלא לשהויי וליעגנא וכן דאמר רבא לרב חסדא פרק המביא טעמא דהיינו טעמא דאקנו רבנן זוז משל אשה אל הבעל דהפקר בית דין הפקר ובהכי מקיים שפיר ונתן אבל בקולמוס נראה שאין לחוש אפי' אין של בעל דאין כאן חסרון הניכר במה שכותב בו הגט.
